למרות שרוב האנשים חושבים על חנוכה כחג יהודי בלעדי, בפועל המקום היחיד שבו חנוכה מוזכר בכתבי הקודש הוא דווקא בברית החדשה::

"אוֹתָהּ עֵת חָגְגוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֶת חַג הַחֲנֻכָּה." (יוחנן 10:22)

המילה העברית "חנוכה" פירושה הקדשה, ולכן החג נקרא "חג ההקדשה". חג זה מציין את חידוש הקדשת בית המקדש בירושלים לאלוהים.

ההיסטוריה של חנוכה מתחילה כאשר היוונים־הסורים פלשו לירושלים וכבשו אותה. הם ניסו להשמיד את התרבות והאמונה היהודית, וחיללו את מקדש אלוהים. באותה תקופה, קבוצה של חיילים יוונים־סורים צעדה אל יישוב יהודי ודרשה מהכהן היהודי ששהה שם, מתתיהו, להקריב חזיר לאליל שלהם – זאוס. מתתיהו, אשר ירא את אלוהים יותר משהוא ירא את היוונים־הסורים, סירב להקריב את החזיר, כי היה טמא.

יהודי אחר שעמד שם, אשר פחד מזעמם של היוונים־הסורים, התנדב להקריב את החזיר במקומו. בתגובה לכך, מתתיהו שלף את חרבו והרג אותו. מעשה האומץ הזה עורר השראה בשאר היהודים שהיו שם, אז הם הצטרפו למתתיהו, הקימו צבא והחלו להילחם. תחת מנהיגותו של יהודה, בנו של מתתיהו, הצבא הזה הצליח לעצור את היוונים־הסורים מלהשתלט על היישוב, ובסופו של דבר הדף אותם מכל האזור – כולל ירושלים והמקדש.

הניצחון הגיע לשיאו עם חידוש הקדשת המקדש בירושלים וחנוכת "חג ההקדשה". בזמן חידוש הקדשת המקדש, כאשר היהודים באו להדליק את המנורה שבמקדש, היה שם שמן מספיק ליום אחד בלבד. אך על פי המסורת, באופן על־טבעי, השמן דלק שמונה ימים שלמים!

לכן, מנורת החנוכה שיהודים מדליקים בכל שנה כוללת שמונה נרות המייצגים את שמונת ימי הפלא, ונר נוסף – "השמש" – המשמש להדלקת הנרות בכל לילה.

כשם שהשמש במנורת החנוכה משמש להדליק את שאר הנרות, כך ישוע הפך אותנו ל"אורות על־טבעיים" לעולם!

"אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי, אֶלָּא עַל כַּן שָׂמִים אוֹתָהּ וְאָז תָּאִיר לְכָל בָּאֵי הַבַּיִת. כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם." (מתי 5:14-16)