תחשבו רגע על ההצהרה העמוקה שישוע אמר לפני שהקים את אלעזר מן המתים:

"וְיֵשׁוּעַ נָשָׂא אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם וְאָמַר: 'אָבִי, אוֹדְךָ כִּי שְׁמַעְתַּנִי. יָדַעְתִּי כִּי תָּמִיד שׁוֹמֵעַ אַתָּה אוֹתִי, וְרַק לְמַעַן הָעָם הָעוֹמֵד מִסָּבִיב אָמַרְתִּי זֹאת, שֶׁיַּאֲמִינוּ כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי.'" (יוחנן 11:41-42).

יש כאן שני דברים חשובים שכדאי לשים לב אליהם:
ראשית, מתוך דבריו של ישוע אנו לומדים שרוב התקשורת שלו עם האב לא הייתה בקול רם כדי שאחרים ישמעו אותה. במקרה הזה, הוא דיבר בקול כדי שתלמידיו יבינו את הקשר הקרוב שלו עם האב.
שנית, אנו רואים (ביוחנן 11:41-42) שישוע היה באחדות מושלמת עם האב. הוא ידע שאלוהים תמיד שומע אותו, בין אם דיבר בקול ובין אם התפלל בלבו. ישוע ניהל שיח אישי ושקט עם האב באופן מתמיד.

הבן חי בקשר רציף עם האב שבשמים.

כמו אצל ישוע, שלא תמיד התפלל בקול רם אך היה תמיד באחדות מודעת עם האב, כך גם אצלנו. חיי התפילה שלנו צריכים לכלול דיאלוג פנימי מתמיד עם אלוהים. אין צורך שהתפילה תיאמר תמיד בקול רם. למעשה, תפילה היא יעילה בין אם אנו מתפללים בלב ובמחשבה ובין אם במילים שנאמרות בקול.

ניתן להגדיר תפילה בפשטות כ"הושטת יד לאלוהים". אנו מתפללים כי אנו מאמינים שאלוהים קיים, שהוא מכיר אותנו, אוהב אותנו ויענה לתפילותינו.

עם זאת, אין זה אומר שכל דבר שאנו מבקשים מאלוהים יתממש מיד. הוא עונה בדרכו ובזמנו. עלינו להישאר חזקים ולבטוח בו ללא ספק, גם כאשר איננו רואים את התשובה באופן מיידי.

כאשר איננו מבינים את דרכיו, אנו ממשיכים לבטוח בלבו.

אני רוצה לעודד אתכם לבטוח בכך שאלוהים שומע גם את התפילות השקטות ביותר שלכם, את הרחש הקטן ביותר של נפשכם. הוא תמיד שומע אתכם. אין צורך להתפלל בקול רם מתוך מחשבה שככל שנצעק חזק יותר, כך יגדל הסיכוי שהוא ישים לב אלינו. אהובים, היו בטוחים שהוא שומע אתכם – עוד לפני שביקשתם.

"כִּי יוֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֶת צָרְכֵיכֶם בְּטֶרֶם תְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ." (מתי 6:8)

כאשר אנו בקשר עם האדון, הוא מגיב לנו. אין צורך ללכת למקום מסוים או להרים קול כדי להתחבר אליו. אלוהים נמצא תמיד במרכז הווייתנו. אין מה לחשוש שהוא אינו שומע אותנו – הוא שומע אותנו תמיד!כפי שישוע אמר:
"יָדַעְתִּי כִּי תָּמִיד שׁוֹמֵעַ אַתָּה אוֹתִי" (יוחנן 11:42).