בבריכת בית חסדא התאספו רבים – חולים, עיוורים ונכים. בין הנוכחים היה איש שסבל ממחלה במשך 38 שנים. (יוחנן 5:3, 5). כשישוע ראה אותו שוכב שם וידע שהוא נמצא במצב הזה כבר שנים רבות, הוא שאל אותו: "אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּרִיא?"

שאלה כזו יכולה להישמע קצת מוזרה, לא? תחשבו על זה – הנה אדם שסובל ממחלה במשך 38 שנים, וישוע ניגש אליו ושואל: "אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּרִיא?"
זה כמעט כמו לשאול אדם שאבד במדבר במשך 30 שנה: "האם אתה רוצה שאראה לך את הדרך החוצה?"

אבל האמת היא שלפעמים אנחנו לא באמת רוצים להירפא. לפעמים אנחנו מתרגלים כל כך לסבל שלנו – לכאב, לחושך, לבדידות – עד שזה הופך כמעט לחלק מאיתנו, כמו שמיכה ישנה ומוכרת שעוטפת אותנו.

לכן, לפני שישוע ריפא את האיש הזה, הוא היה צריך לגרום לו להסכים לקבל חיים.

אהובים, ייתכן שגם אתם נאבקים כרגע בעצב, בבדידות או בכאב פיזי.
אולי מאז ילדותכם אתם מרגישים חוסר שמחה. ייתכן שגדלתם בבית שבו שרתה רוח של דיכאון. לא פעם רוחות כאלה עוברות מדור לדור במשפחות, ולכן אנשים רבים אומרים: "אני לא רוצה להיות כמו אבא שלי" או "אני לא רוצה להיות כמו אמא שלי", ובכל זאת מוצאים את עצמם בדיוק באותו המקום.

למה זה קורה? כי הם גדלו תחת השפעתה של אותה רוח, והיא ממשיכה לעבור במשפחה.

אם היום אתם מוצאים את עצמכם אומרים: "הלוואי שלא הייתי בדיכאון. אני לא רוצה להיות עצוב כל הזמן. אני לא רוצה להרגיש כל כך לבד."
דעו שישוע עומד ליד דלת לבכם ודופק. הוא רוצה להוציא אתכם מהחושך אל אורו, אך תחילה עליכם להסכים לכך. ישוע רוצה להעניק לכם ריפוי ושיקום על-טבעיים, אך עליכם לרצות בכך ולקבל החלטה.

האם הגעתם לנקודה שבה אתם אומרים: "די, מספיק! ישוע, אני כן רוצה להירפא. בבקשה, עשה אותי שלם."

אחזו בו באמונה, וקבלו את ריפויו, את שיקומו ואת שלומו – ותזכו להחלמה על-טבעית!