למרות שאמי כבר אינה בין החיים, לא פעם אני מוצאת את עצמי אומרת: "עכשיו אני מבינה למה אמא אמרה ועשתה את מה שעשתה!". עם השנים והניסיון, אנחנו לומדים להסתכל על החיים אחרת. אבל נקודות מבט חדשות יכולות להביא איתן גם פחדים חדשים.

לאחרונה, כשהרב שניידר ואני שוחחנו על תוכניות הקבורה שלנו, עלו בי פחדים הקשורים לרעיון של להיקבר מתחת לאדמה. במשך חודשים נאבקתי עם הפחד הזה מול אלוהים. ואז, במהלך אסיפת הקהילה, רוח אלוהים דיבר אליי בדרך שהכניסה לליבי שלווה אלוהית.

הוא אמר: "המסע שלנו יחד מלמד אותך לשחרר. את משחררת את הציפיות שלך כדי לגלות את דרכיי הטובות יותר. את משחררת פגיעות, מרירות, גאווה וחוסר סליחה כדי לפגוש ענווה, אהבה, שלום וחירות בי. את משחררת את היופי החיצוני כדי לגלות את היופי הבלתי דועך של רוחי השוכן בך. זה רק ימשיך, והשחרור האחרון שלך יהיה כאשר תשחררי את הגוף הגשמי שלך, ששירת כדי לשאת את רוחי. המוות הפיזי שלך יהיה השחרור הסופי שישלח את מהותך אל משכנך הנצחי איתי."

דבריו שחררו אותי.

אז בואו נתרגל שחרור ואמון בישוע האהוב שלנו. תמיד יש לו משהו טוב וגדול יותר עבורנו."בְּטַח אֶל־יְהוָה בְּכָל־לִבֶּךָ; וְאֶל־בִּינָתְךָ, אַל־תִּשָּׁעֵן׃ בְּכָל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ; וְהוּא, יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ."
(משלי ג': ה'-ו')