“כַּאֲשֶׁר תָּרִימוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם, אָז תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי הוּא וְכִי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה דָּבָר מִתּוֹךְ עַצְמִי, אֶלָּא עַל־פִּי מַה שֶּׁלִּמְּדַנִי אָבִי.”
(יוחנן ח’: 28)

ישוע לא חי לפי רצונו האישי. הוא לא נשלט על ידי דחפיו הפנימיים. למעשה, ישוע סירב להיות מושפע מהסטנדרטים של העולם או להיכנע ללחצים מצד משפחתו או חבריו.

“אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה דָּבָר מִתּוֹךְ עַצְמִי.”

אהובים, כמה פעמים אנו פועלים מתוך דחפים פנימיים שלנו — במקום בהכוונה ובהשראה מהאב? כמה פעמים אנו מקבלים החלטות בלי לחשוב על רצונו, ואפילו בלי לשקול את עצתו?

“אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: הַבֵּן אֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבּוֹ, זוּלָתִי מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאָב עוֹשֶׂה. כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הָאָב, זֹאת גַּם הַבֵּן עוֹשֶׂה כָּמוֹהוּ.”
(יוחנן ה’: 19)

האמת היא שלעיתים קרובות, רבים מאיתנו חיים על פי הדחפים שלנו. פעמים רבות אנחנו עסוקים, מוסחים, ומחפשים את רצוננו במקום את רצון האב. חברים, עלינו ללמוד להבחין ולהתנגד לדחפים הבשריים שלנו, שמגיעים מהעולם הטבעי, כדי שנוכל לרסן את עצמנו ולהתגבר על החושך שמקיף אותנו כל הזמן.

“בשלות רוחנית” משמעותה ללמוד להכיר את ההבדל בין דחפים ארציים לבין אלו שבאים מהרוח. כשאנו מזהים את התשוקות הנפשיות שלנו ובמודע מחליפים אותן באמת, באור ובהכוונה של רוח הקודש — אנו עולים מהחושך אל אורו המופלא.

“אֲבָל הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם אֶת הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם.”
(יוחנן י"ד: 26)

עלינו להתעורר לנוכחות רוח הקודש בחיינו ולחפש את הכוונתו בכל רגע.

ישוע הוא המנטור האולטימטיבי, והוא צריך להיות "מודל החיקוי" של כל מאמין. ישוע חי רק מתוך הדחף והיוזמה של האב. כשאנו הולכים בעקבותיו, אנו הופכים להיות תלמידיו, ומשתנים יום אחר יום לצלם דמותו!

לישוע היה ביטחון שהשולח אותו נמצא עימו:
“וְשׁוֹלְחִי הֲרֵיהוּ אִתִּי.”
(יוחנן ח’: 29)

גם לנו יש את הביטחון הזה.

אהובים, אהבתו, חסדו וכוחו של אלוהים מכוונים כלפינו. חיוכו, חיבתו, טובו וחסדו מופנים אלינו. אלוהים רוצה שיהיה לנו ביטחון לדעת שהוא בעדנו ועימנו. האב לעולם לא יעזוב אותנו ולא ינטוש אותנו.

“לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָ.”
(אל העברים י”ג: 5)