הכתובים מלמדים אותנו שעלינו להקריב לאלוהים קורבן של הלל:

"לָכֵן בְּכָל עֵת נַקְרִיבָה בְּתִוּוּכוֹ זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹהִים, כְּלוֹמַר, פְּרִי שְׂפָתַיִם הַמּוֹדוֹת לִשְׁמוֹ."
(אל העברים 13:15)

אך מתי הלל הופך לקורבן?

הלל הופך לקורבן כאשר אנו בוחרים להלל את האב למרות הרגשות שלנו, או כאשר הנסיבות שלנו לא מעודדות את זה. במילים אחרות, כשלא מתחשק לנו להלל – ובכל זאת אנחנו עושים זאת! גם כאשר לא נראה לנו הגיוני להלל את אלוהים באותו רגע, אנו עדיין משבחים ומרוממים את שמו!

אחד הקטעים האהובים עליי בכתובים הוא חבקוק ג': י"ז-י"ט:

"כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים, כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא־עָשָׂה אֹכֶל; גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים׃ וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה; אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי, וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי; לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי"

כי בסופו של דבר, השאלה היא: האם אנו סומכים יותר על נסיבות חיינו, או מאמינים יותר בכוחו של אלוהים?

"כִּי לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים כָּל דָּבָר."
(לוקס 1:37)

שמעתי פעם סיפור על סמית' ויגלסוורת', האינסטלטור הבריטי שהפך למטיף בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כשמישהו היה שואל אותו איך הוא מרגיש, הוא היה משיב באופן אוטומטי: "אני לעולם לא שואל את עצמי איך אני מרגיש. אני פשוט מתיישר עם אלוהים ומהלל אותו."

חברים יקרים, קל להלל את אלוהים כשהכול הולך כשורה, אבל כשהמציאות הפוכה – עלינו לעורר את עצמנו, להיזכר בכל הבטחותיו הנפלאות ולמנות את כל הפעמים שבהן הוא חילץ אותנו מצרה. עלינו לכוון באופן מודע את ליבנו ואת מחשבותינו להתיישר עם דבר אלוהים.

הלל משנה את האווירה ומעביר אותנו למימד של רוח הקודש!

כשאיבדנו את מקום העבודה ואין לנו מושג איך נשלם את החשבונות – נהלל אותו בכל זאת.
כשאנחנו או אדם יקר לנו חולים או עוברים ניסיון קשה – נהלל אותו בכל הכוח!
כשהעולם משתגע ויוצא מכלל שליטה – נשיר אפילו חזק יותר!

לא משנה איך הדברים נראים – אלוהים נשאר נאמן.

"מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ, יְשׁוּעוֹת פָּנָיו."
(תהילים מ"ב: ו')אהובים, הללו את דרככם לניצחון!