"כַּאֲשֶׁר הֵסִיר אוֹתוֹ הֵקִים לָהֶם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ וְעָלָיו הֵעִיד בְּאָמְרוֹ: 'מָצָאתִי דָּוִד בֶּן־יִשַׁי, אִישׁ כִּלְבָבִי, וְהוּא יַעֲשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצִי.'" (מעשי השליחים 13:22)

דוד, האיש שהיה "כלבבו" של אלוהים, עבר מסע חיים מלא רגשות, מחשבות ופחדים מול האתגרים שפקדו אותו. הוא ביטא את עצמו בכתיבה שופעת, וכיוון שתחושותיו ומחשבותיו דומות לשלנו, מזמורי התהילים שכתב מעניקים לנו נחמה וריפוי. הרגשות שלנו והתגובות שלנו לחיים אינם דבר שצריך להסתיר מאלוהים—להפך, הוא רוצה שנבטא אותם בפניו.

אלוהים הוא "הדבר" – כלומר, הוא מביע את עצמו ואוהב קשר חי ופתוח עם בניו. כשאנו נכנעים בענווה ומרגישים בנוח לבטא את עצמנו בפני בוראנו ומושיענו, לב האב מתרגש ומגיב לצרכינו העמוקים ביותר. פנייה לישוע ולאבינו שבשמיים היא התגובה הטובה והנכונה ביותר לכל מצב שאנו פוגשים בחיינו.

במקום להסתיר את מאבקינו או להאשים אחרים בבעיות שלנו, עלינו לזעוק בחופשיות לאבינו שבשמיים. מתוך ענווה ותשובה כנה נגלה אהבה אמיתית, קשר עמוק ותשובות ישירות מליבו של אבינו האוהב.

"וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ; אָחַזְתָּ, בְּיַד־יְמִינִי… כָּלָה שְׁאֵרִי, וּלְבָבִי צוּר־לְבָבִי וְחֶלְקִי, אֱלֹהִים לְעוֹלָם… וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים, לִי־טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהוִֹה מַחְסִי; לְסַפֵּר, כָּל־מַלְאֲכוֹתֶיךָ" (תהילים ע"ג: כ"ג, כ"ו, כ"ח)באהבה,
סינתיה